בספרייה הלאומית, האור הוא חלק בלתי נפרד מהתפיסה האדריכלית — סמל לידע ולגישה. מסיבה זו שולבו במבנה מספר מערכות סקיילייט, כל אחת בעלת תפקיד אדריכלי ותרבותי שונה.
מעל האולם המרכזי הוצב סקיילייט גדול, ממנו יורד אור טבעי דרך שלוש קומות אולמות הקריאה — לא אור ישיר, לא נוף לשמיים, רק נוכחות של אור שמתווכת בין הגג ובין מחסני הספרים שבמעמקים. כדברי האדריכל פייר דה-מרון: "דרך הסקיילייט לא נכנס אור ישיר ואי אפשר לראות דרכו את השמיים. רק להרגיש את האור הטבעי שנכנס אל האולמות המלאים בספרים ומתווך בין הקרקע והשמיים."
סקיילייט בע"מ ביצעה בפרויקט שני סקיילייטים: סקיילייט מעל בית הכנסת בספרייה — שתחתיו מוצבת יצירת אמנות מרשימה על קיר מכופף — ואת הסקיילייט עבור הפסל "אותיות האור", פרי יצירתו של הפסל מיכה אולמן, חתן פרס ישראל, הניצב בפינה הדרומית של גן הספרייה.
"אותיות האור" — מיכה אולמן
הפסל מורכב מ-22 אותיות אלף-בית עברי החצובות באבן מקומית, סביב 3 אותיות החצובות כפתח אור ברצפה: "א" בעברית, "أ" בערבית, ו-"A" בלטינית. היצירה מספרת על אינסופיותה של המחשבה האנושית בעזרת מספר קטן של סימנים — כמו מיליוני הספרים וכתבי-היד שבספרייה הלאומית: צירופים שונים של אותם סימנים מולידים את כל אשר נכתב ויכתב.
גובה האותיות במעגל האבנים שבחלק העליון של היצירה הוא כקומת אדם. הן ערוכות לפי מקום הפקתן בפה — כמתואר ב"ספר יצירה": "עשרים ושתיים אותיות יסוד, חצבן ברוח, קבען בפה בחמישה מקומות: אחה"ע בגרון, גיכ"ק בחיך, דטלנ"ת בלשון, זסשר"ץ בשיניים, בומ"פ בשפתיים."
צורת האותיות חצובה באבן, כחלל שנגרע ממנה. אור השמש העובר מבעד לחללים — כמו האוויר בשעת דיבור — "כותב" את האותיות על רצפת הרחבה, בין הצללים שמטילות האבנים. מבקר שעובר דרך אותיות האבן ומטיל את צילו משתתף ב"כתיבה". אותיות האור מתארכות ומתקצרות, נפתחות ונסגרות לאורך היום ולפי עונות השנה — כמו שעון שמש נצחי, בחזקת "רואים את הקולות".
בחלק התחתון של היצירה מעבר תת-קרקעי, בו חצובות שלוש האותיות הגרוניות המובילות אל חלל ה"פה". בתקרתו פתוחים שלושה חלונות אל מרכז הרחבה העליונה, בצורת האות הראשונה בשלוש השפות — סמל לצליל המשותף הבסיסי ביותר בגרון פתוח, כמו הקול הראשון של היילוד היוצא לאוויר העולם. הסקיילייט שביצענו מאפשר את מופע האור המתוכנן: אור השמש החודר מלמעלה מייצר את שלוש האותיות הנעות ממערב למזרח, מופיעות ונעלמות במחזור היומי והשנתי. כך נולדת השפה כל יום מחדש.
ב-1995 חנך אולמן בברלין אנדרטה משלימה — ספרייה תת-קרקעית ריקה, זכר לשריפת הספרים בידי הנאצים ב-10 במאי 1933. אם היצירה בברלין מגיבה על שריפת השפה — "אותיות האור" בירושלים מבטאת את לידתה.